סיפור ההצלחה של מעיין

סיפור ההצלחה של מעיין

הסיפור של מעיין

אחרי 3 שנים של טיפולים, אמא לתינוקת מקסימה

קצת עלי..

מעיין (כינוי), בת 27, נשואה + תינוקת, אחרי 3 שנים של טיפולים שונים עוד לפני שבוצעה הזרעה..

רגע של תקווה:

"שאבתי ממנה כח והיא אמרה לי שסבתא שלה אמרה לה שצריך לנג´ז לקב"ה…"

רגע של ייאוש:

"התגלה אצלי וירוס CMV כך שהתחלת הטיפולים והכניסה להריון נאלצה להידחות בחודשים רבים …"

עזרה ותמכה בי בתהליך:

עו"ס רבקה לצטר מטפלת פרטנית בגישה דינאמית ממוקדת, ובקבוצה לנשים שומרות טהרה שעוברות טיפולי פוריות בבית החולים מעייני הישועה בבני ברק.

הסיפור שלי: זה קרה זה קרה זה קרה…

הכל התחיל כאשר הייתי בת 12 שנה בערך הלכתי לבצע אולטרא סאונד בשל בעיות במחזור הטכנאי שביצע את הבדיקה אמר לאימי כשאני לידה, לבת שלך לא יהיו ילדים. וכאן בעצם התחיל המסע .
המסע של חיי ,
אי שם ביום שלישי כ"ז בתשרי התשס"ח , (19.10.2007, למניינם).
נערכה חתונה ברוב עם והדר.שהשאירה בפה טעם נהדר.
כבר לפני שהזוג יחד התאחד ידעו הם שקשיים מסויימים יפגשו אותם בדרך.

מיד לאחר החתונה ניגשתי לרופא בראשונה שיתחיל בירור ובדיקה כי ידעתי שאצלי יש בעייה.
אך לא הצלחתי למצוא רופא רציני שיבין אותי. וכשכן מצאתי והתחלנו בבדיקות התגלה אצלי וירוס CMV כך שהתחלת הטיפולים והכניסה להריון נאלצה להידחות בחודשים רבים .
לאחר מכן החלטנו את הרפואה הטיבעית לנסות בעזרת דיקור וכדורי מטפורמין מאנדוקרינולוגית שניסתה לעזור. הדיקור לגוף של אמא לא הזיז ולא גרם לדימום קל שבקלים להופיע, הטיפול הופסק ללא תוצאות, והתחלנו לחפש רופא נוסף.

באחד מהביקורים אצל אותה אנדוקרינולוגית שניסתה את הכדור התגלה גוש בגב בקוטר 12 ס"מ ונשלחתי לניתוח להסרת הגוש, הניתוח נערך בחנוכה תשס"ט לאחר הניתוח הצלקת לא נרפאה באופן הרגיל אלא הפכה לצלקת היפרטרופית שבה מטפלים ע"י חגורת לחץ וסיליקון וגם הזרקת סטרואידים אחת לכמה שבועות, אין לקבל את הזריקות בזמן הריון כך ששוב הניסיונות ללדת אותך הונחו בצד לחודשים נוספים.

אחרי שנה וחצי של טיפולים מתישים וכואבים הלכתי לרופא נשים חדש בהמלצה של חברה טובה.
מיד לאחר בדיקות קיבלתי איקקלומין + מעקב זקיקים, ניסיון ראשון, שני,, שלישי, רביעי מגדילים את מנת הכדורים ואין…
הרופא מודיע שאני צריכה לעזוב כי הוא לא מוסמך לתת מרשם לזריקות, עוברים לבית חולים.
הלכנו למאיר שם לא התקבלתי בשל בעיית משקל דבר שגרם לנו להפסקה של חצי שנה נוספת,במהלכה נכנסתי לקבוצת תמיכה.
במהלך ההשתתפות בקבוצה התמודדתי עם קשיים ופחדים שהיו בי ולמדתי טכניקות נוספות להתמודדות. מצאתי חברו טובות לדרך דבר שסייע בתהליך.
בעזרת הקבוצה קיבלתי כח והחלטתי לשנות ולפנות לבילנסון אולי משם תגיע הישועה.

שמחת תורה תשע"א היה לי פשוט חוויה מיוחדת בערב החג:
אז ככה הגעתי לחג עם מצב רוח מזופת אנחנו אסורים, לא מצליחה לי הדיאטה ושוב אני לא יורדת במשקל, ובעזרת ה´ ביום שלישי יהי יום הנישואים השלישי שלנו יחד. הגעתי לחג עם הרגשה שזה חג הילדים ואין לי כח ומצב רוח לעבור אותו הדמעות היו תקועות לי בעיניים והמחנק הגדול בגרון.

ובכל זאת חג הלכתי לשכנה שהיא חברה טובה ופשוט נתקעתי איתה עד שהלכה לביית הכנסת ככה שהגעתי רק להקפה חמישית, אחרי שתי דקות הדמעות כבר איימו לשטוף אותי למראה הילדים האימהות והאבות כבר ממש הייתי עם רגל אחת בדרך הביתה מבית הכנסת ואז הייתה לי חוויה מדהימה פתאום ניגשה אליי אישה שלא הכרתי והיא באה חיבקה ואומרת לי ככה:
אני יודעת מה את מרגיש/ה אני הייתי עומדת ככה שנים בצד לבד….
ואז היא סיפרה לי את הסיפור שלה בלי לשאול שאלות בלי לדעת את שמי…
8 שנים הם ניסו להביא ילד לעולם ולא הלך, בסופו של דבר הם אימצו שתי בנות, ביום שהם הגיעו עם הבנות הביתה היא גילתה שהיא בהריון ראשון, לאחריו כבר היו עוד שני הריונות וכבר היא עם 2 ילדות מאומצות ו4 ילדים משלה אחרי שכבר לא חשבה שיהיה לה ילד משלה.

סיפורי הצלחה

אני סוף סוף אמא!

יש לך סיפור הצלחה על כניסה להריון? נשמח אם תשתפי אותנו

להוספת הסיפור לחצי כאן!

דמעתי תוך כדי דיבור איתה ופשוט שאבתי ממנה כח והיא אמרה לי שסבתא שלה אמרה לה שצריך לנג´ז לקב"ה אז קיבלתי כח היא פשוט נשארה לידי עד סוף התפילה ופטפנו שיחת הכרות מי אני ומאיפה וכמה זמן אנחנו נשואים, התחזקתי ברמות שאפילו היום בבוקר החג קמתי והלכתי לתפילה חרף האיומים שלי שהשנה אני לא רוצה לראות את תפילת כל הנערים כשמעלים את הילדים לתורה כי פשוט לא אעמוד בזה כל החג החיוך והחיבוק שלה חרותים לי בלב,
אז נכון שבכיתי בזמן שהעלו את הילדים לתורה ואחרי הקידוש השכונתי ברחתי הביתה להרגע אבל החיבוק והתמיכה בלי לדעת מי אני עשו את שלהם והרגשתי מחוזקת לכל החג.

התקבלנו לפתיחת תיק בבילנסון ב28.11.2010, ובאותו בוקר הגיע המחזור אני חשבתי שהחודש הזה כבר אבוד אבל הצוות היה כל כך חם ומרגיע הרופא נתן לי מס´ בדיקות להשלים ואמר שאם אגיע תוך 5 ימים יש טיפול החודש.

זהו מכאן התחיל שלב התקווה:
עשיתי את הבדיקות למחרת תוצאות הגיעו תוך יומיים ורצנו למחלקה להתחיל טיפול, הסבב המנצח פיורגון אוביטרל ולסיום הזרעה ראשונה ואחרונה.

שבועיים עוברים מההזרעה ואין דימום אני פסימית חסרת תקנה ניגשת ועושה בדיקת בטא ומיד אחריה נכנסת לסופר פארם לקנות חבילת פדים כי הרי עכשיו תורה של המכשפה, אבל היא לא מגיעה עוברות מספר שעות והטלפון מצלצל:
"את בהריון"
כולי בוכה בדמעות ולא מבינה עושים עוד בטא וההכפלה מדהימה אומרים לנו לחזור עוד שבועיים לראות דופק, אנחנו מגיעים ואין דופק העובר לא מתאים לגיל ההריון הכל חשך עלינו.
שלושה ימי מתח וחרדה עד לבדיקה הנוספת ויש דופק אני בוכה בהתרגשות ולא מאמינה עד עכשיו

עברנו עוד דרמות במהלך הריון של חשד למום בלב , צירים בחודש שלישי, חמישי, שישי , קבלתי זריקה להבשלת ריאות העובר כהכנה ללידה מוקדמת .

ואז אחרי שמירת הריון ארוכה שנראתה לי כמו נצח שוחררתי מהשמירה בשבוע 36 והתחלתי לעשות הכל אבל הכל לטייל לנקות לבלות והצירים כאילו כדי להכעיס נעלמו לגמרי שבוע 38 נפיחות ברגליים מחזירה אותי למצב שכיבה ואני כבר ממש רוצה ללדת שאוכל לחזור ללכת על הרגליים ולעשות פעילויות יום יומיות.
יום שישי אני מותשת לא מתפקדת כל מי שרואה אומר שהשבת זה יקרה .שבת בערב מתחילים צירים כל שעה ציר אבל לא מתקדם לשום מקום הצירים סדירים כל השבת אבל רק פעם בשעה החלטנו ללכת להיבדק ביום ראשון על הבוקר .

יום ראשון מגיעה לקופת חולים עשים אולטרא סאונד תקין פתיחה 2 ס"מ נשלחתי למוניטור, המוניטור נמשך זמן רב ואני כבר מבינה שהביתה אני לא חוזרת ואכן הרופא מסביר שיש ירידות בדופק העובר ואני מופניית לחדר לידה…

מגיעה למיון והניטור יוצא יותר טוב מהניטור בקופת החולים , משתחררת הביתה עם קביעה של 1.5 ס"מ והוראה לחזור מחר לביקורת מוניטור .
יום שני בבוקר הספקתי עוד לתלות מכונה של בגדים לבנים ,לסדר את המזווה ולנקות פינות אחרונות של ליכלוך יוצאים למיון יולדות לניטור חוזר וג היום ירידות בדופק נשלחת להערכת משקל והרופא מודיע לי את עולה לזירוז .

מתאשפזים בחלקה ואומרים לי שיתחילו בזירוז כאשר יגיעו תוצאות הבדיקות בינתיים אני ואמא שלי שהגיעה להיות איתי הולכות לאכול בבית קפה ארוחת צהריים.
חוזרים מארוחת הצהריים , בעלי מגיע מהעבודה ואמא הולכת הביתה לנוח עכשיו מחכים שיבוא הרופא יחתים על הטפסים ונתחיל כבר בזירוז כולם אומרים לי שהטבליה הראשונה לא בטוח תעזור ויש מצב שזה ייקח עוד כמה ימים, ואני מוכנה רק שיתחילו כבר …

שמונה בערב סופסוף מגיע הרופא סביר על התהליך שוב ונותן את הטבלייה הראשונה , מתחברים לניטור של 40 דקות חובה אחרי כל טבליה ומחכים,אני שולחת את בעלי לישון אצל ההורים שלו שגרים במרחק 5 דקות מבית החולים ואומרת שאם יהיה משהו חדש אתקשר, מעדכנת את הדולה ומחליטה לישון קצת ולצבור כח בכל זאת כבר עשר בלילה, אבל אני לא מצליחה להשאר במיטה הצירים מתחילים , יושבת וזה לא עוזר התחלתי להסתובב בלובי של הבניין שם היו עוד בנות עם צירים כמוני ופטפנו יחד .

12 בלילה אני מבינה שכנראה צריך לדווח לרופא שיש לי צירים אני הולכת לתחנת האחיות ומודיעה שכבר שעתיים אני עם כאבים חזקים לא רוצה טשטוש אבל כדאי שייבדקו אומרים לי את בלידה ראשונה נחכה עוד שעתיים ואז נבדוק . השעתיים הבאות עוברות כמו נצח אני מבלה בסיורים ברחבי בית החולים הצירים מתחזקים ונהיים סדירים ואני מתחילה להבין שאולי משהו קורה אבל עדיין לא מעיזה להעיר את הדולה או את בעלי כי יכול להיות שבכלל אין פתיחה והתקדמות וזה סתם צירים…

2 בלילה מחברים אותי למוניטור לפני מתן טבלית זירוז נוספת הניטור מראה צירים סדירים ויפים הרופאה מגיעה לבדוק אותי , ואומרת פתיחה שלוש את יורדת לחדר לידה אני לא מאמינה מתקשרת לדולה שתקום ותגיע , מחייגת לבעלי ומתחילה לארוז את כל החפצים לפני שיגיע הסניטר שיוריד אותי לחדר הלידה.
עשרה לשלוש לפנות בוקר הסניטר מגיע ואני יוצאת לחדר לידה,

בחדר לידה מחברים למוניטור והמיילדת הסכימה לנסות מוניטור על הכדור כדי להקל על הצירים הניטור לא מצליח על הכדור ואני מחוייבת לשכב בכל זאת זירוז עם האטות דופק…
בעלי מגיע, הרופא נכנס ואומר שעכשיו לפי הפרוטוקול של זירוז אני צריכה לקבל פיטוצין אבל בגלל שקבלתי את הטבלייה בשמונה בערב אני חייבת לחכות עד ארבע ורבע כדי לקבל פיטוצין אז הוא יחזור אחר כך, אני מבקשת מעינת המיילדת ללכת למקלחת והיא אומרת שבגלל שאני לא קיבלתי עדיין פיטוצין אני יכולה ללכת למקלחת נכנסת להתקלח, הדולה שלי מגיעה בדיוק בזמן עם התיק ששכחנו בבית כי מי חשב שאלד…

סיפורי הצלחה

אני סוף סוף אמא!

יש לך סיפור הצלחה על כניסה להריון? נשמח אם תשתפי אותנו

להוספת הסיפור לחצי כאן!

בעלי מביא לי סבון והדולה נכנסת עם שמנים ומתחילה לעסות את הגב לזרז את הלידה , במקלחת נורא נעים לי והצירים עוברים יחסית בסדר ואני אומרת שאם לא הייתי צריכה לשכב הייתי יכולה להסתדר בלי האפידורל.בינתיים עוד לא ביקשתי.

אנחנו מבלים במקלחת שעה + כל המים מציפים את חדר לידה ובעלי הולך להביא גב שלא אחליק ביציאה מהמקלחת . תוך כדי הצירים נעשים חזקים וסדירים ממש צפופים וארוכים ,אני מחליטה לצאת מהמקלחת ועוברים לקפוץ על הכדור בינתיים המיילדת עסוקה הלכה לחדר אחר ואנחנו לא קוראים לה כדי לקדם את הלידה כמה שיותר טבעי מעבירים עוד זמן עם הכדור ואז המיילדת נכנסת ומחייבת אותי להתחבר לניטור שוב , הניטור מראה צירים יפים וחזקים והרופא אומר שהוא לא מאשר מתן פיטוצין במצב הזה אנחנו מחייכים וממשיכים בעיסויים הירידות ואי סדירות בדופק העובר ממשיכות ולא מרשים לי להתנתק מהניטור אני בפתיחה חמש השעה ארבע וחצי לפנות בוקר אני מחליטה לקחת אפידורל בגלל חוסר היכולת לקום מהמיטה בשל החיוב לניטור..

האפידורל מגיע ואני פורשת לשינה עמוקה של כרבע שעה שנותנת לי כח להמשך, פוקעים לי את המים ומחברים לי חוקן הניטור שוב משתגע עוברים לניטור פנימי הנשימה קשה לי אני מקבלת מסכת חמצן. בינתיים אני בפתיחה שמונה אבל הדופק נעלם ואנ י כבר בניטור פנימי תוך דקות החדר מתמלא ברופאים , מביאים מכשיר אולטרא סאונד מביאים לי חלוק ואומרים לי להוריד את התכשיטים אני כבר ממש לחוצה מסתכלת על בעלי והדולה ומנסה להבין מה קורה והם מנסים להרגיע ולהגיד שהכל בסדר .

אחד הרופאים עורך בדיקה פנימית ואומר היא בפתיחה מלאה שתתחיל ללחוץ,נושמים לרווחה ומתחיל השלב האחרון של הלידה השעה 9:00 בבוקר, מתחילה בלחיצות הרופא לידי כועס עליי ולא נעים לי אני באמת מנסה להבין מה הוא רוצה..

לוחצת ושום דבר לא זז הרופא מכוון את השכיבה שלי לפי מנח העובר באולטרא סאונד, משיכים בלחיצות כל הזמן כולם אומרים לי שאני מתקדמת וזה כבר קורה אבל אני מרגישה כאילו כלום לא זז מתחילה ללחוץ חזק וכבר מרגישה ייאוש קל אולי זה לא יקרא הדולה מעודדת אותי ואנחנו לוקחים עשר דקות מנוחה לפני שממשיכים.
חוזרים ללחוץ וכלום לא מתקדם המיילדת כבר יצאה החוצה והיא צועקת לרופאה :" אני חושבת שצריך כאן וואקום.."

אני נלחצת ומחליטה לתת את כל הכח בלחיצות הבאות, לוחצת ולוחצת ובשעה 10:04 זה קורה הנסיכה שלנו יוצאת לאוויר העולם במשקל 2.666 . חבל הטבור נקשר לה סביב הרגל הוא משוחרר ואני מקבלת אותה יפה ומדהימה השילייה יוצאת בקלות ושלימה ברוך השם אני נתפרת תפרים רבים הרופאה לא אומרת כמה .
עוברים להתאוששות אני מנסה להניק את הנסיכה הקטנה ולא מצליחה להפסיק לבכות מאושר ..

הנסיכה יונקת ותוך כדי אני מגלה שהיא עשתה עליי את הצרכים הראשוניים שלה והיד התלכלה לי מהצואה, ונמרחתי גם בפנים .
תודה רבה לך הקב"ה על האוצר המדהים הזה ששוכב לו וישן עכשיו בעריסה לצידי, אחרי שנות המתנה וציפייה , טיפולים ארוכים ומפרכים הצלחנו להביא לעולם את נס החיים המופלא הזה .

ותודה רבה לפורום פוריות בכיפה שתמך בי לאורך כל הדרך, לקבוצת התמיכה בבית החולים מעייני הישועה בליוויה של עו"ס רבקה לצטר ובכלל לכל חברותי שהיו שם לצידי ברגעים הקשים של הטיפולים והכישלונות וכמובן שעכשיו לצידי בזמנים שמחים ויפים…

סיפורי הצלחה

אני סוף סוף אמא!

יש לך סיפור הצלחה על כניסה להריון? נשמח אם תשתפי אותנו

להוספת הסיפור לחצי כאן!

» בחזרה לכל סיפורי ההצלחה

השאירי תגובה: