טיפולי פוריות - הבטים רגשיים ופסיכולוגים
החיים בשגרת טיפולי פוריות עלולים לגרום לפגיעה בדימוי עצמי, ליצור מתח זוגי וחברתי וכן לשבש את חיי השגרה והעבודה. תקופה לא פשוטה עומדת בפני אלה המתמודדים – יחידים וזוגות החווים קשיי פוריות ועוברים טיפולים.
היבטים רגשיים מהווים חלק בלתי נפרד מההתמודדות עם קשיי הפריון וטיפולי הפוריות. למרות שהמטרה שלה מצפים במסגרת טיפולי הפוריות הינה כניסה להריון, נשיאתו והולדת הילדים, מכלול התחושות וההיבטים הנפשיים העולים כתוצאה מטיפולי הפוריות אינם קלים לעיבוד.
המאמר הנוכחי מתרכז בהיבטים הרגשיים הקשורים בטיפולי פוריות, בהתמודדות היומית של בני הזוג אחד עם השני ועם הסביבה הקרובה והרחוקה. (למידע נוסף על טיפולי הפוריות השונים ניתן לקרוא במאמר על טיפולי פוריות).
מאמר זה יסקור שישה היבטים:
אך כאמור נתחיל עם ההקדמה – מהו אי פריון?
אי פריון:
בספרות הרפואית מוגדר אי פריון כחוסר-יכולת להרות לאחר שנה לפחות של קיום יחסי מין סדירים ולא מוגנים. מדובר בתופעה ששכיחותה עומדת על כ-15% בקרב זוגות בגיל הפריון, ואת הגורמים לה ניתן לייחס לאישה, לגבר, לבעיה משולבת או לגורם בלתי מוסבר.
בעשורים האחרונים חלה עליה בשכיחות התופעה, המיוחסת לסיבות שונות הקשורות ב"חיים המודרניים" (דחיית גיל ההיריון, גורמים סביבתיים המשפיעים על איכות הזרע, תופעות לוואי של שימוש מוגבר וארוך טווח באמצעי מניעה ועוד).
(עוד על מתי לפנות אל מומחה לפוריות).
קשיי פוריות- ההיבט הרגשי
האוכלוסייה המתמודדת עם קשיי פוריות ואי פריון הנה לרוב צעירה ובריאה (מלבד הקושי להרות), אך הטיפול במצב זה מצריך התערבות רפואית וההשלכות הרגשיות יכולות להיות דומות לאלה של מחלה כרונית חמורה. הריון ולידת ילד נתפסים כחלק בלתי נפרד מחייהם של מרבית הגברים, הנשים והזוגות, ועל כן הנטייה לראותם כטבעיים וכמובנים מאליהם.
לאור התפקיד המרכזי המיוחס להורות ברב התרבויות, אי הצלחה בהשגת היריון טומנת בחובה סטיגמה ומאיימת על תחושת העצמי של נשים וגברים ועל יכולתם למלא את התפקיד הנתפס.
ההבנה כי ההיריון המיוחל לא יושג בקלות ובספונטניות כרוכה בתחושת אובדן וניפוץ פנטזיה בסיסית. היבטים אלה מחוזקים נוכח אפיונים ייחודים של קשיי פוריות ביהדות ובחברה הישראלית, הרואה בהולדה ציווי מרכזי, בתוך בתרבות שהנה ממוקדת ילד. אלה מובילים להקצאת משאבים רבים לרפואת הפריון ומעצימים לעיתים את חווית הלחץ בקרב אלה שחווים קשיים בתחום.
תחושת האבל והאובדן שחשים לעיתים יחידים או זוגות בעקבות קשיי הפוריות מתעצמות לעיתים בשל החוויה כי מדובר באבל פרטי שאינו מוכר מבחינה חברתית, בשל נטיית הזוג שלא לשתף בו, דבר המגביר לעיתים תחושות של בדידות ומצוקה.
עם זאת, חשוב לציין כי בדומה להתמודדות עם קשיים ומשברים אחרים בחיים, תהליך הדרגתי של עיכול ועיבוד תחושות האובדן על שלביו השונים, מוביל לתהליך הסתגלות והתארגנות מחדש ולהפנות כוחות ליציאה לדרך חדשה, שתוביל בתקווה לתוצאה הרצויה.
הקשיים הרגשיים בהתמודדות עם בעיות פריון נובעים לעיתים גם מהטיפולים עצמם. ללא ספק, טיפולי הפוריות מהווים כיום פתרון לבעיות שונות בתחום הפוריות והנם מרשימים מבחינה טכנולוגית ומבחינת הצלחתם. יחד עם זאת, רבים דיווחו כי לטיפולים היו השלכות על תחומי חיים אחרים כגון יחסים זוגיים וחברתיים, מקום העבודה ותחושת רווחה אישית ואיכות חיים כללית.
נראה כי טיפולי הפוריות יוצרים לעיתים חווית עומס גופני ורגשי, הנובעת בין היתר ממעבר חד בין תקווה לאכזבה, כאשר הטיפול אינו מניב את התוצאה המיוחלת.
התמודדות זוגית:
ההתמודדות עם הטיפולים והשלכותיהם יכולה לעורר טלטלה אישית וזוגית. טלטלה זו כוללת לעיתים עלייה בשכיחותם של חיכוכים ומריבות בין בני הזוג, הסתגרות והתרחקות, ואלה מפריעים לקיומה של תקשורת חיובית, שהינה חשובה ביותר.
תחושות קשות כגון עצבות, אכזבה, כעס, אחריות לקושי ואשמה הנן לגיטימיות ועשויות להציף כל אחד מבני הזוג. לעיתים, מבלי שתהיה דרך טובה ויעילה מספיק להתמודד ולעבד תחושות אלה במסגרת הקשר הזוגי. כמו – כן, לעיתים נובעים הקשיים מהבדלים בסגנון ההתמודדות של כל אחד מבני הזוג, הבדלים הנוטים להתעצם סביב התמודדות עם משברים.
בעוד האחד מרגיש כי מוכן "להסתער" ונוקט בגישה "תכלסית", האחר עשוי להיות עסוק יותר בחשש ובחרדה ולהזדקק לזמן נוסף לעיכול הקושי.
היבט נוסף המשפיע משמעותית על הדפוסים הזוגיים ושגרת בני הזוג נעוץ בכך שתהליך אינטימי ופרטי עובר לידי סיטואציה רפואית המנותקת מהיבטים אלה ומערבת אנשים נוספים (רופאים, אחיות, מעבדה). ההליך הרפואי שעוברת האישה עשוי לעורר תחושות של כבדות וחוסר נוחות באזור הבטן ואלה עשויים גם לפגוע בחשק ליחסי מין ובתקופות מסוימות חלה גם הגבלה רפואית על כך.
עובדה חשובה אותה יש לקחת בחשבון לאורך כל התהליך הנה כי קשיי הפוריות מהווים בעיה זוגית המצריכה התמודדות משותפת ומעלה קשיים בקרב שני בני הזוג.
יש לתת מקום לביטוי תחושות וחששות, אך תוך מאמץ שלא להיגרר להטחת האשמות ולמערבולת זוגית שלילית. הקשבה ורגישות מצד כל אחד מבני הזוג למקום הייחודי של בן הזוג יכולות לקדם את התהליך, לשפר את התקשורת ובכלל את הזוגיות. כמו-כן, אף כי האישה היא זו העוברת את הטיפולים, מעורבות פעילה וליווי מצד בן הזוג בכל השלבים ומעציבה את תחושת החיבור בדרך להשגת המטרה המשותפת.
דווקא בתקופה זו, השקעת מאמצים בחיזוק וטיפוח הזוגיות הנה חשובה ומקדמת. בניגוד לנטייה הטבעית להישאב לתוך הטיפולים, הקפדה על פעילות זוגית ובמידת האפשר בילוי ולקיחת חופשה קצרה הן חשובות ומועילות.
טיפולים, קריירה ושגרה:
ללא ספק, הטיפולים במידה ונמשכים לאורך תופסים מקום ולוקחים אנרגיה, אך חשוב לזכור כי החיים, והקריירה בתוכם, אינם צריכים להיפסק.
יש להימנע ככל הניתן מהישאבות מוחלטת לטיפולים ולא לאפשר למטרות חיים חשובות אחרות להידחק הצידה. התקדמות מקצועית, שמירה על תחביבים ועל היחסים זוגיים הן יעדים חשובים גם במהלך הטיפולים והשמירה על אלה מקלה גם את התמודדות עם אי הצלחה בטיפולים, ועוזרת במניעת התחושה של הפרת איזון חריף בחיים.
מעקבים רפואיים תכופים וטיפולי ההפריה עלולים לגרום לאיחורים ולהחסרת ימי עבודה ומעלים לא פעם שאלה בדבר שיתוף המעביד. היבט נוסף בהתמודדות עם הסביבה נוגע למידת החשיפה והשיתוף, במיוחד כאשר כל אחד מבני הזוג נוטה לעמדה אחרת (למשל, האחד רוצה לשתף את הסביבה הקרובה בעוד השני מתנגד לכך).
התמודדות עם הסביבה:
בקרב רבים עולה השאלה במהלך טיפולם כיצד עליהם להתמודד עם הסביבה. אירועים שנחוו בעבר כמהנים או נייטרלים כגון חגים משפחתיים, שמחות מרובות ילדים ובריתות נחווים כעת כטעונים ביותר וכמעוררים תחושות אנושיות אך קשות כגון קנאה, כעס ואשמה על תחושות אלה. חשוב כי בני הזוג יאפשרו לעצמם לקחת את המרחב ולהחליט מתי והיכן ישתתפו באירועים, בהתאם למידת החשיפה לה הם מוכנים.
כמובן שחשוב לזכור שאין דרך "נכונה" להתמודד עם סוגיות אלה, הנטיות לכך משתנות בין ובתוך בני הזוג. יצירת שיח על הנטיות השונות והכרה בפערים במידה וישנם הנן חשובות ויכולות להגביר את ההבנה בין בני הזוג ובחירת דרך ההתמודדות המתאימה מול הסביבה. באופן כללי, כיום חלה ירידה מסוימת בסטיגמה האופפת את אי הפריון ובמידת שיתוף הסביבה. נראה כי גם החברה מצדה, עברה תהליך בנושא וכיום מתייחסת לטיפולים אלה בדומה לטיפולים רפואיים אחרים.
תמיכה רגשית בטיפולי פוריות:
כפי שעולה מהכתוב, לטיפולים הממושכים ולתנודות בין תקווה לייאוש יכולה להיות השפעה ניכרת על תחושת הרווחה הנפשית של אלה העוברים אותם. מיעוט תמיכה בתוך ומחוץ לקשר עשויים להגביר את הצורך בסיוע מצד גורם תמיכה, אף כי הצורך או הרצון לפנות לטיפול עשוי להשתנות בין אנשים. יש לשקול פניה לטיפול כאשר החוויה הדומיננטית היא של בדידות ומצוקה מציפה ורציפה, המביאה לפגיעה בתפקוד בתחומי החיים השונים (אישי, זוגי, חברתי, מקצועי). (לקריאת מידע נוסף על תמיכה פסיכולוגית בעת ביצוע טיפולי פוריות).
לסיכום, מודעות לקיום ההיבטים שנסקרו במאמר, ממחישה את שיקולי הכדאיות בליווי מקצועי מיומן ומנוסה ומדגישה את החשיבות הרבה בקבלת כלים אישים המאפשרים להתמודד עם טיפולי הפוריות. אכן, כיום הולכת ומתחזקת התפיסה כי טיפולי הפוריות צריכים להיות מלווים בייעוץ, ליווי ותמיכה רגשית.
הליווי יכול להקל על תחושת הבדידות שמצויים בה לעיתים המטופלים, לסייע בגישור הפערים הזוגיים, לאפשר אוורור של הקשיים ולסייע במתן כלים להתמודדות עמם.
בהצלחה…..
מאמר זה נכתב על ידי קרן קורניק, פסיכולוגית קלינית מומחית.
מייעצת ומלווה בקשיי פוריות וטיפולי פוריות, הריון ומעבר להורות. מטפלת בקליניקה פרטית בת"א ובאזור קריית אונו. קרן, מנהלת פורום פוריות- יעוץ רגשי ותמיכה, באתר דוקטורס וניתן ליצור עימה קשר בטלפון 052-2336765.
יש לך שאלה? תגובה שברצונך לכתוב?
שלחי אלינו בטופס למטה את שאלתך/ תגובתך:
⇐ האתר אינו מתחייב לפרסם כל חוות דעת אלא לפי שיקול דעתו הבלעדי.
