תמיד חלמתי להיות אמא צעירה.. רציתי בית מלא בילדים..
התחתנתי בגיל 19.. קיוויתי שעד גיל 20 כבר אחבוק ילד משלי..
אבל עבר חודש ועוד חודש והתחלתי לחשוש..
עשינו את כל הבדיקות האפשריות.. ובכולם הייתה תשובה חד משמעית "הכל בסדר.. בקרוב מאד תיקלטי להריון.."

עברה שנה ועוד שנה.. כמה ימים לפני יום הנישואים השלישי שלנו התבשרתי שאני בהריון.. לצערי לפני שהספקתי לעכל איבדתי אותו בשבוע 10..

ההריון הזה נתן תקווה שהנה, אני יכולה.. בקרוב יגיע הריון נוסף..
אך לצערי זה לא קרה והתחלנו תהליך של הזרעות.. עוד הזרעה ועוד הזרעה.. עוד תקווה ועוד יאוש..

תמיד היה בי חשש ופחד להתחיל הפריות.. כל פעם שניסינו להתחיל תהליך היו עיכובים ומשהו מנע בעדי להמשיך..
לאחר שיכנועים רבים מצד חברה שעשתה המון הפריות בבי"ח ציבורי ללא הצלחה ואז נקלטה בנסיון הראשון אצל פרופ' נתן לויט החלטתי לצאת למסע..

רציתי רופא שיתן יותר יחס אישי, שלא אצטרך לעבור מאחד לאחד בכל שלב בתהליך.. הוא איתי מההתחלה ועד הסוף..
קבענו פגישה.. התרגשנו מאד.. וכבר שהגענו אליו לקליניקה ראינו את רמת המקצועיות והענייניות שלו..
הד"ר בדק אותי, שאל שאלות ונתן מרשמים לזריקות וכדורים..

ברגע שקיבלתי את הוסת הייתי איתו בקשר רציף והוא הנחה אותי מה לעשות..
כל הזמן הייתה תפילה בליבי ששלום הבית שלי לא יפגע מהעצבים וההורמונים חחח
לפני תחילת התהליך אמרתי לבעלי שגם אם אומר משהו מתוך עצבים.. שידע שזה לא אני.. זה הזריקות חחח

יש לך סיפור הצלחה?

שלחי אלינו את הסיפור שלך וקבלי מהאתר 100 ש"ח גיפט קארד לרשת GOLF

לכתיבת סיפור הצלחה

ביום השאיבה הגענו לבית החולים, התהליך לא ארוך, נעשה בהרדמה מלאה.. שאבו לי 10 ביציות שמתוכן הופרו 6. לאחר יומיים הגענו להחזרה.. התעקשנו שיחזיר 2. הד"ר אמר לי שאין הנחיות מיוחדות ואפשר לחזור לשגרה.. החלטנו לצאת לחופשה של מס' ימים בחו"ל..

ביום הרביעי לשהייתי בחול.. הרגשתי כאבים חזקים.. כמו כאבי מחזור.. הבנתי שזהו, המחזור הגיע והטיפול כשל..
כשנכנסתי לשירותים אכן ראיתי כתם של דם.. החזקתי את עצמי לא להתפרץ בבכי..
החלטתי שאין לי מה לעשות עם זה שהטיפול לא נקלט אבל את החופשה אני לא הורסת!!!

המשכנו לטייל כאילו כלום לא קרה.. בינתיים הדימום הפסיק..
הייתי אמורה לעשות בדיקת דם ביום ראשון אבל רק ביום שני חזרתי לארץ.. יום שלישי בבוקר רצתי למרפאה.. עשיתי בדיקה ומרב התרגשות לא יכלתי לעשות כלום עד שקיבלתי הודעה שיש תוצאות..

הלב שלי דפק על 180.. רעדתי.. קראתי שוב ושוב ושוב את התוצאה.. אפילו התקשרתי לאחות לוודא שאני רואה נכון..
כן, כן, התוצאה הייתה חיובית.. אמנם בטא נמוך אבל חיובי..
ישר התקשרתי למרפאה של ד"ר לויט.. אישתו של הד"ר ענתה לי ואמרה שכמובן צריך לחכות יומיים לוודא שהבטא מכפיל את עצמו..
אני חושבת שאלו היו היומיים הכי ארוכים בחיים שלי.. וב"ה גם הבדיקה הזאת הייתה תקינה.. והתקדמנו לכיוון הריון תקין מלא בשמחה

חודש לפני יום הנישואים העשירי שלנו זכינו לחבוק בת מהממת (העובר השני נספג ברחם..) שהיא כל עולמנו..
הקטנה שלי אוטוטו בת 9 חודשים..
אנחנו מחכים לרגע שנוכל להחזיר עוד עוברים מוקפאים שיש לנו.. (העיכוב הוא בעקבות ניתוח קיסרי שעברתי..)
לפני כשבועיים הגעתי שוב לד"ר כדי להתחיל את התהליך בשנית..

בתור מישהי שחיכתה כ"כ הרבה, אני שולחת חיזוקים לכל הזוגות המצפים..
צריך להאמין תמיד שיהיה לכם.. להיות אופטימיים, שמחים.. לחיות את החיים..
זה מגיע בסוף ובגדול!!!!!